האם ערבות לחוב עוברת עם מכירתו לקונה?

שאלה

אדם מכר חוב שיש עליו ערבות - האם הערבות ממשיכה אל הלוקח, או שהערב יאמר התחייבתי לפלוני ולא לזה שקנה את החוב, לא מצאתי בשו"ע או במפרשי השו"ע משהו בנידון. גם לא בפתחי חושן של הרב בלוי. אודה לכם מאד אם יש לכם מראה מקום בענין זה בכבוד רב ובהערכה רבה שמעון ולס

תשובה

הרה"ג ברוך כהנא כתב על כך בספרו חוק לישראל על הלכות ערבות. הנה הדברים עם ההערות:

חוק לישראל - ערבות / סעיף 5 - שינוי בחיוב

ב. נושה שהמחה את החוב הנערב לאדם אחר, תעבור הערבות לאותו אדם יחד עם החוב, ויוכל לתבוע את הערב, כפי שהיה הדבר בכוחו של הנושה הראשון6. כך גם קבע המחוקק, בחוק המחאת חיובים, התשכ"ט-1969, סעיף 75.

אך יש שמחמת אילוצים משפטיים במשפט העברי, תעבור הערבות לאדם אחר רק אם היא תועבר במפורש. כך, למשל, המעביר חוב בשטר לאדם אחר, בדרך של "מכירת שטרות", אם הערבות כתובה אף היא באותו שטר, היא עוברת על ידי מכירת השטר; אבל אם אין היא כתובה בשטר, היא לא תעבור לנושה החדש, כי העברה זו טעונה פעולה משפטית. כמו כן, המעביר חוב לאדם אחר בדרך של "מעמד שלושתן", דהיינו, כשהנושה, החייב ומקבל החוב נוכחים בעת ההעברה, אם גם הערב נוכח, ואמר לו הנושה "תן את ערבותך לאדם זה", הערבות עוברת. אך אם הערב אינו נוכח אז, לא תעבור הערבות על ידי היצמדות לחיוב העיקרי. לעומת זאת, המעביר חוב לחברו בדרך של הרשאה, לאמר, שהוא מרשה אותו לגבות את חובו, ייתכן שיהיה חברו מורשה ממילא גם לגבות מן הערב, גם אם לא יאמר לו הנושה כך במפורש, משום שהמורשה משמש כשלוחו של הנושה, וזכותו היא לעשות מה שהנושה היה עושה בהקשר לחוב8.

נראה שאין הערב צריך לעשות קניין על ערבותו לנושה החדש, ואין אומרים שזוהי ערבות שלאחר מתן מעות, הזקוקה לקניין9. הרי חיוב הערב תקף זה כבר, והוא רק מועבר לנושה החדש, בהצמדה לחיוב העיקרי, כמו שאפשר להעביר כל חיוב מנושה לנושה10.

נראה גם, שיחויב הערב כלפי הנושה החדש, גם לפי הדעה11 האומרת, שערב שלא ידע בעת מתן הערבות מיהו הנושה, אינו מתחייב בערבות. נימוקה של דעה זו הוא, שאין לערב גמירת דעת, אם אינו יודע מיהו הנושה; או, שצריך שיצווה הערב לנושה למסור את הכסף לחייב. נימוקים אלו אין להם מקום כאן, מאחר שכלפי הנושה הראשון תפסה הערבות; וכדי שיתחייב הערב כלפי הנושה החדש אין צורך בגמירת דעת מחדש או בציווי מחדש, אלא חיובו כלפי זה מועבר לזה, כפי שהוא.

כל זאת, אם הערב כבר היה מחויב לנושה הראשון. מי שהבטיח ערבות לראובן אם ילווה לשמעון, וראובן לא הִלווה לשמעון, אלא הִלווה לו לוי (לשמעון), לא יחויב הערב בערבות ללוי. הוא היה מוכן להתחייב בערבות רק לראובן, משום שנוח לו להתחייב לו, ואין הוא מוכן להתחייב ללוי12. הערב כאן דומה למי שביקש הלוואה מחברו, ובא אחר ונתן לו את ההלוואה, שאינו מחויב בהחזרת ההלוואה, ויכול להניח את הכסף על גבי הקרקע, וללכת.

6 שו"ת מהר"ש ענגל, חלק ד, סימן יב, שו"ת חמדת הנפש, סימנים כא-כב, ושו"ת ר' יחיאל בסאן, סימן נה, עוסקים בחוב שהומחה, ותופסים בפשטות שהערב חייב כלפי הנושה החדש.[למילואים]

7 אבל י' גרינץ, "דיני ערבות", רבעון לבנקאות י (1970), חוברת 38, עמ' 85, הערה 34, כותב שלפי החוק אי אפשר להעביר את הערבות, כי הערב יוכל לטעון: "לפלוני הסכמתי לערוב ולא לאלמוני"; ורק ערבות בשטר אפשר להעביר (אולגה אסתר שוויץ נ. סנדור, שושנה בלץ, ע"א 467/64, פ"ד יט(2), עמ' 113), כי שטר ניתן להעברה על ידי היסב.

8 דברי רז"נ גולדברג. גם ר"א דייטש, בספר וילקט יוסף, תרנ"ט, סימן כד, כתב שבמעמד שלושתן, אם לא נכח הערב, אין הערבות מועברת.

9 ראה סעיף 3, פרק ד. וראה שם, פסקה 2 (ה), בשאלה אם מי שערב לנושה החדש בעת המחאת החוב (ולא היה ערב לנושה הקודם), צריך לעשות קניין על ערבותו.

10 אך ר"א דייטש, שם, כתב שנראה שאין הערבות עוברת עם החוב, כי לגבי הקונה זוהי ערבות לאחר מתן מעות; אלא שלגבי חוב בשטר הוא מעלה (ברמז) סברה, שהקונה קנה משום שהוא ראה את הערבות בשטר, ונמצא שהוציא את כספו על פי הערב, וזה כמו שעת מתן מעות.

11 ראה סעיף 1(א), פרק ה, 2. שם פירטנו את הנימוקים בהרחבה.

12 ערך שי, חו"מ, קכט, א. הוא כותב כך גם לדעה המחייבת ערב שלא ידע מיהו הנושה - כאן, שגילה נכונות לערוב רק לראובן, אי אפשר לחייבו בערבות כלפי לוי. [למילואים]

מילואים

להערה 6  

א. ר"י בסאן עוסק בשנעשתה ההעברה להקל על הגבייה מן החייב (כי הנושה החדש הוא אדם יותר חזק), ודן בשאלה אם יוכל הנושה הראשון לתבוע את הערב בעזרת השטר, בלא הרשאה מן הנושה השני.

ב. אבל ממחנה אפרים, הלכות ערב, סימן ג (סוף ד"ה וראיתי להרב מהרא"ש), משמע שהערבות אינה עוברת עם המחאת החוב. הוא כותב, שמי שכותב בשטר "הריני מתחייב לכל המוציא שטר זה", יכול להתחייב בשטר זה לכל בני האדם איש אחר איש, על ידי כך שימכרו את השטר זה לזה; ואילו ערב שכותב בשטר "הריני מתחייב כערב לכל מי שיוציא שטר זה", אינו יכול להתחייב בערבות לכל העולם איש אחרי איש. מדבריו יוצא, שערבות אינה עוברת במכירת שטר החוב המקורי, שאם היתה עוברת, גם ערב היה יכול להתחייב לכל בני האדם, על ידי כך שימכרו את שטר החוב זה לזה.

ג. רז"נ גולדברג מסופק אם אפשר להעביר ערבות במעמד שלושתן, בלי החיוב העיקרי, היינו אם המלווה והערב ואדם שלישי נוכחים במעמד העברת הערבות, ואמר לו "תן לאדם זה את מה שאתה חייב לי" - האם הערבות עוברת אליו, או שמא הערב פטור, כיוון שאין החייב העיקרי מחויב כלפי אדם זה (ולפי דברי הרשב"א, שנביא בסעיף 17, שהיעדר חיוב עיקרי אינו פוגם בערבות כשידע הערב מראש שאין חיוב עיקרי, אין חסרון בערבות כאן, כיוון שהערב ידע מראש שהוא מתחייב כלפי אדם זה בלי חיוב עיקרי). לעומת זאת, לגבי נושה שהעביר את חוב הערב בהרשאה, כתב רז"נ גולדברג, שההעברה מועילה גם אם לא העביר את החיוב העיקרי בהרשאה, משום שאין לפטור את הערב בנימוק שאין החייב העיקרי מחויב כלפי אדם זה, כי גם הוא וגם החייב עדיין חבים לנושה המקורי, אלא שעשה הנושה את המורשה שליח לגבות מן הערב.