שכן שפָּלַש בטעות למגרש רעהו – מהי חובת הפינוי והאם יש לחייבו בתשלום?

שאלה

רכשתי מגרש. השכן מצד ימין סיים את הבנייה שלו עוד לפני שהתחלתי לבנות. לאחר הרכישה, הבאתי מודד שהעריך כי קיר ההפרדה שבנה השכן חודר לשטח שלי בכ־95 ס"מ.

מצד שני, השכן שמשמאל בנה את ביתו קרוב מדי לגבול עם מגרשי — במרחק של 1.45 מטר במקום שלושה מטרים, כפי שנדרש. עקב כך תבעתי את השכן משמאל, אך הוא הציג תוכנית מדידה מטעמו שטענה כי המדידה שלי שגויה.

בית המשפט מינה מומחה מטעמו, אשר מדד את שלושת המגרשים (שלי, של השכן מימין ושל השכן משמאל), וקבע כי דווקא השכן מימין פלש לשטח שלי בכ־1.5 מטר — ולא רק ב־95 ס"מ כפי שחשבנו בתחילה — ושהפלישה הזו היא שגרמה לכך שהשכן משמאל בנה קרוב מדי אליי.

כעת, לאחר שהתבררה הפלישה האמיתית מצד ימין, פניתי לשכן ודרשתי שיפנה את השטח שלי, אך הוא מסרב. לטענתו, מאחר שבתביעה המקורית טענתי ל־95 ס"מ בלבד, איני יכול כעת לדרוש 1.5 מטר.

שאלותיי:

1. האם העובדה שטענתי בתחילה לפלישה של 95 ס"מ מונעת ממני כעת לתבוע את מלוא 1.5 המטרים, לאחר שהתברר כך על-ידי מומחה בית המשפט?
2. האם אני יכול לחייב את השכן להרוס את הקיר שחודר לשטח שלי, מאחר ואני זקוק לקרקע הזו לבנייה?
3. האם אני יכול לתבוע שכר שימוש (דמי שימוש ראויים) על הקרקע שלי, אשר שימשה את שוכרי השכן לצורך מעבר וחניה — שימוש שלא היה להם אפשרי ללא הפלישה לשטחי?

תשובה

1. ניתן לתקן את התביעה.
2. יש מקום לתביעת סילוק הפולש ונחלקו הפוסקים בעניין זה.
3. אם המגרש שלך היה מיועד לשכירות ניתן לתבוע דמי שימוש.

הרחבה

תיקון תביעה

אתה יכול לתבוע את השכן הימני על 1.5. ראשית אף אם היה מדובר על מחילה זו מחילה בטעות (רמ"א חושן משפט סימן רמא סעי' ב), ושנית לא תבעת עדיין את השכן מצד ימין ולכן אתה יכול לתקן את התביעה שלך כל עוד אתה מחוץ לבית דין ופעמים גם אחרי שהגעת לבית דין ('סדר הדין בבית הדין הרבני' עמו' 348).  

דרישה לסילוק פולש

בית הדין ישקול את השיקולים הבאים: הרמ"א בחושן משפט סימן שס סעי' א פוסק שאין תקנת השבים במי שגזל קרקע ולכן מי שגזל קרקע חייב להשיב אותה כמות שהיא ולסלק את הבניינים שבנה.

מדוע לא עשו תקנת השבים בקרקע?

הסמ"ע (שם, ו)- קרקע קבועה, והיה על הגזלן לדעת שהיא גזולה, ולא היה לו לבנות עליה. הט"ז תמה על דבריו, הרי תקנת 'מריש הגזול' נתקנה גם למי שגוזל במזיד? אלא הט"ז מסביר שתקנת 'מריש הגזול' היא כאשר יש תועלת גם לנגזל, והיינו שאם לא נקל על הגזלן אז לא ישיב מאומה ויעלם. אבל בקרקע הרי יגיע הרגע שבו בי"ד יכפה את הגזלן להחזיר אותה, וא"כ אין סיבה לכפות את הנגזל לקחת כסף במקום הקרקע שלו. המהרי"ט ביאר בצורה שונה. חז"ל החמירו בקרקע כי נוסף על 'לא תגזול' יש לאו נוסף 'לא תשיג גבול רעך'.

הפוסקים דנו בחריגות בנייה בשוגג: הפתחי תשובה (שם, א) כתב שמי שחרג מעט בבניין לקרקע חברו, נחלקו הפוסקים האם יש בזה תקנת 'מריש הגזול'. לפי שיטת המהרי"ט כיוון שמדובר על שגגה עשו בזה תקנת מריש, כי לא עבר על לא תסיג, ולפי דעת המשנה למלך עשו בזה 'תקנת מריש הגזול'. שער המשפט כתב שדין זה תלוי במחלוקת שו"ע ורמ"א (חושן משפט סימן רסד, סעי' ה) האם להלכה קיי"ל כתקנת יהושע בן נון שאדם מחוייב להפסיד מעט כדי שחברו לא יסבול היזק מרובה (כגון לקצוץ סוכו או להציל יינו). ולכן אם יש לגזלן הפסד מרובה ולנגזל הפסד מועט נשאיר את המצב על כנו אבל אם המצב הפוך או שהנזק שלהם שווה בהחלט יהיה ניתן לדרוש את סילוק הפולש.

תביעת דמי שימוש

אם אתה צודק שה1.5 מטר הללו שווים דמי שימוש כל שהם, יש מקום לתביעת דמי שימוש אם המגרש שלך היה עומד להשכרה (ראו בבא קמא כא ע"ב, וראו במפורש בדבר מי שיורד בתורת גזלנות בערוך השולחן חושן משפט שסג, יג) אם המגרש לא עומד להשכרה אין מקום לתבוע דמי שימוש למפרע (זה נהנה וזה לא חסר, בבא קמא שם), וראו בשו"ת מהרי"ל דיסקין (חלק א - רשימות קצרות בחושן משפט אות רכח) שמסתפק האם הנגזל יכול לתבוע את השוכר או הגזלן עצמו.