למה המזיק לא יודה במקרה של חצי נזק, אם חצי נזק קנס?

שאלה:
 

אם מודה בקנס פטור, מה האינטרס של מחויבי חצי נזק לא להודות? בעולם הקנסות הבנתי שנהוג לדבר על בושה, אבל זה משמעותית שונה מאשר אונס ומפתה ולא ברור איזו בושה יש כאן. חשבתי אולי להציע שהוא מפסיד העדה אחת של השור או שיש כאן אפשרות תפיסה אבל לא מצאתי מקורות לדבר, ואני גם לא יודע באמת איפה אפשר לחפש. תודה רבה.

תשובה

שלום וברכה

אמנם מודה בחצי נזק לא חייב, אך לא לכל השיטות הוא נפטר גם אם יבואו עדים לאחר מכן.

חייב עצמו במקצת

הרמב"ם (הלכות נזקי ממון פרק ב הלכה ח) פסק: "אבל המודה בכל קנס מן הקנסות – פטור." הרמב"ם כלל בתוך הקנסות הללו את חצי נזק, אולם לא כתב מה הדין אם הודה בקנס ואח"כ באו עדים. שהרי הגמרא בבבא קמא (עה ע"א) מביאה את שיטת ר’ המנונא, המסביר בשיטת רב, שמי שמודה בקנס ולאחר מכן באו עדים – פטור רק כאשר הוא חייב עצמו במקצת, כמו גנב שמודה בקרן ונפטר מהכפל.

אולם, במקרה שלא מחייב עצמו בדבר- חייב אם באו עדים. אם כן במקרה של חצי נזק, כשהאדם אינו מחייב את עצמו בממון כלל (שהרי הוא מודה רק בקנס ולא בממון רגיל) – לא מתקיים התנאי של "חייב עצמו במקצת", ולכן אין את ההלכה של "מודה בקנס ואחר כך באו עדים – פטור".

כך כתב גם המשנה למלך (הלכות גניבה פ"ב ה"ח), שהקשה על פשטות דברי הגמרא בבבא קמא טו ע"א ובשבועות לג ע"א.

ביאור האבן האזל – הרמב"ם מחייב גם בלי שחייב עצמו במקצת

לעומת זאת, האבן האזל (נזקי ממון פ"ב ה"ח) מבאר שהרמב"ם עצמו אינו מחייב את התנאי של "חייב עצמו במקצת", לפי ההבנה הפשוטה של הראשונים, ולשיטתו גם כאשר אדם מודה בקנס לגמרי – הוא פטור במקרים מסויימים,  אפילו בלי שחייב עצמו כלל. לפי זה, גם בחצי נזק – אם הודה, פטור לגמרי, אף אם באו עדים אחר כך.

שיטת הראב"ד – מודה בחצי נזק חייב, אך אין כופים

לעומת הרמב"ם, הראב"ד (בבא קמא לה ע"ב) המובא ברשב"א (ב"ק לג ע"א), סבור ש־מודה בחצי נזק אינו פטור: בית הדין אמנם לא כופה אותו לשלם, אך אומרים לו "לך שלם".

גם הראשונים החולקים עליו (כגון הרשב"א, המאירי ועוד) לא כתבו בפירוש שאפילו אם באו עדים – פטור, כדעת הרמב"ם לפי ביאור האבן האזל.

ביאור השרידי אש – למה חצי נזק שונה משאר קנסות

בפירושו של השרידי אש (ב"ק סי' יט), הוא מסביר את שיטת הראב"ד כך: בשאר קנסות – תשלום בא כעונש, ולכן הודאה פוטרת. אבל חצי נזק אינו עונש על עבירה, אלא חיוב מיוחד כדי לגרום לאדם לשמור על שורו. לכן – ההודאה לא אמורה לפטור, כי לא מדובר בעבירה שניתן לכפר עליה בוידוי.

לשיטתו, יש הבדל מהותי: בשאר קנסות האדם עבר עבירה, ומגיע לו עונש, אבל כאשר הוא מגיע לבית דין ומודה הוא בעצם מתוודה וחוזר בתשובה והעונש מתייתר. בחצי נזק לא מדובר כלל על עבירה וממילא אין עונש וההודאה בפני בית הדין אינה וידוי, ולכן יש מקום לחייבו בתשלום. חצי נזק מוגדר כקנס כיוון שמטרת התשלום היא להוות תמרור אזהרה למזיק שישמור יותר טוב על שווריו, ולכן בית הדין לא כופים אותו לשלם אלא אומרים לו לך שלם כדי שיזהר יותר בפעם הבאה.

סיכום

ראינו כי לפי שיטות רבות בראשונים ובאחרונים — ולכאורה זוהי גם השיטה המרכזית בין המפרשים — אף שמודה בחצי נזק אינו מתחייב בתשלום, הוא גם אינו נפטר אם באו עדים לאחר מכן.

יתרה מזו, לשיטת הראב"ד קיימת אף חובה לשלם, ורק אין בית הדין כופה על כך. שיטות אלו עולות בקנה אחד עם הנחות היסוד שציינת, שלפיהן הודאה בחצי נזק אינה נחשבת וידוי הפוטר, מחמת טעמים שונים (כגון העדר עבירה אישית או חוסר בושה בנזק ממוני גרידא).

לעומת זאת, שאלתך קיימת בעיקר לפי שיטת האבן האזל ברמב"ם, שלפיה הודאה אף בחצי נזק פוטרת לגמרי, גם אם לא חייב עצמו במקצת. ונראה שלפי שיטה זו יש מקום לומר, שייתכן ויש בושה גם על נזק ממוני שנגרם מתוך רשלנות, או מפני רצון להימנע מהפיכת השור למועד כמו שכתבת — ולכן הודאה כזו נחשבת וידוי גמור הפוטר מתשלום.