היחס בין חוק המתווכים וחוק ההתיישנות ובין ההלכה

שאלה

שלום וברכה, ברצוני לשאול שלש שאלות שקשורות זו לזו, א. מה דין מתווך שתיווך דירה אך לא החתים את הלקוח, והלה לא רוצה לשלם דמי תיווך כי לא חתם? ב. מה הדין במתווך שזה עיסוקו אך אין לו תעודת תיווך, ומפני זה אין הלקוח רוצה לשלם? ג. מה הדין באדם שתובע דמי תיווך לאחר 11 שנה, האם יש בזה דין התיישנות?

תשובה

בס"ד

שלום וברכה,

שתי שאלותיך הראשונות נוגעות כולן ליחס בין חוק המתווכים ובין ההלכה.

א. בענין דרישת הכתב, עניתי על כך כאן 

https://www.dintora.org/Show_article/1211

ב. בענין דרישת הרישוי עיין מה שכתב הרב הלל גפן בקובץ אמונת עתיך 137:

"חוק המתווכים קובע שבכל הנוגע לתיווך במקרקעין, רק מתווך המחזיק ברישיון זכאי לדמי תיווך.[1] דרישת הרישוי נועדה לוודא ששירות התיווך יינתן על ידי גורם העונה לדרישות מינימאליות של התאמה וכשירות, ובעל ידע ורמה מקצועית נאותה בתחום הנדל"ן. כמו כן, דרישה זו נועדה לאכוף סטנדרטים של הגינות, כדי להגן על רוכשי הדירות והשוכרים. משמעותה המעשית של דרישה זו היא, שבית המשפט לא יעניק סעד למתווך שאינו מורשה, אם הוא לא קיבל את שכרו, אף אם נחתם עמו הסכם תיווך.[2] אף על פי כן נפסק בבית המשפט המחוזי בתל אביב[3] שתיווך אקראי אינו בגדר עסק בתיווך המחייב את המתווך להיות בעל רישיון תיווך כתנאי לכך שיהיה זכאי לקבל דמי תיווך.

לאור זאת, יש לדון בתוקפה של דרישת הרישוי לפי ההלכה, הן בנוגע לעצם הדרישה, והן בנוגע לתוקפו של הסכם תיווך שנכרת עם מתווך שאינו מורשה לעסוק בתיווך. מאחר שאין בעניין זה פסיקה שיטתית של בתי הדין,[4] הותרנו עניין זה ללא הכרעה".

ג. בענין חוק ההתיישנות, אין חוק ההתיישנות על חובות ברורים. ראו מה שכתב בשו"ת משפטי עוזיאל (כרך ד סימן כח): "אי אפשר לקבל חק זה כהלכה פסוקה ומוסכמת, לפי שדין ישראל מחייב את הדיין לדון דין אמת לאמתו. הלכך אם יראה הדיין בהוכחות ברורות שיש בהתישנות זאת משום רמאות על ידי הוכחות אחרות נוספות על סיבת ההתיישנות - מסתלק מן הדין מטעם דין מרומה, ואם ימצא אמתלאות מתקבלות אל הדעת לסיבת התיישנותו - מקיים השטר בתוקפו, ואין זה דומה למנהג שקבלו עליהם שלא נאמר זה אלא בדרכי הקנין כגון סיטומתא ומנהג הסוחרים שעל פי המנהג גמרי ומקנו, אבל אין היתר לגזול מפני המנהג, והואיל וכל זמן שהשטר קיים יש הוכחה ברורה שלא נפרע מטעם שטרך בידי מאי בעי, והואיל ואין הלוה מוכיח שפרע שטר זה, אלא שטוען מחל לי או שמא פרעתיו, וראיה לדבר שלא תבעני, הרי זה בכלל דינא דגזלנותא, ואין הגזל ניתר מפני המנהג, שתורת ישראל מחייבת את כל אדם להיות רודף צדקה ומשפט, כדכתיב צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ". וראו את דברי הרב ערוסי תחומין כא ובפסק דין ארץ חמדה גזית https://www.beitdin.org.il/Article/251