סקירת פס"ד: בעיות בתכנון

בהתקשרות בין מזמין לקבלן, פעמים רבות מתברר במשך הזמן שהקבלן זקוק להוצאות מרובות יותר מאשר היה מדובר בתחילה, ומגיעה דרישה מהקבלן לתוספות תשלום. הדבר עלול להתפתח לסכסוך ואף להפסקת ההתקשרות כפי שאירע בתביעה שהוגשה לבית הדין של ארץ חמדה גזית בירושלים (תיק מס' 74039, בפני הדיינים: הרב סיני לוי; אב"ד, הרב דניאל כ"ץ, הרב דורון אלון).

אדריכל הציע למזמין תכנון של בניית קומה נוספת בביתו בתמורה ל-9,500 ₪. בפירוש נכתב בהצעה שהסכום אינו סופי ויכול לעלות לפי השעות שיושקעו בעבודה על הפרויקט.

בפועל דרש האדריכל סכומים נוספים והמזמין שילם (סה"כ כ- 13,000 ₪). כאשר הגיעה דרישה לתשלום נוסף סרב המזמין לשלם, והצדדים פנו לבורר שקבע שעל המזמין לשלם חלק מהסכום בלבד. עוד קבע הבורר את יתרת הסכום לתשלום. למרות זאת, האדריכל דרש אחר כך תשלום נוסף, מעבר למה שקבע הבורר. הצדדים חזרו אל הבורר, והוא קבע כי המזמין ישלם לאדריכל סכומים נוספים. עוד קבע הבורר כי מעתה ואילך לא יתחייב המזמין לשלם לאדריכל אלא אם הוא יזמין ממנו עבודה נוספת ויסוכמו הדברים והתשלום בכתב.

למרות זאת, בהמשך דרש האדריכל תשלום על שעות עבודה נוספות, ומשהמזמין סרב לשלם, הפסיק האדריכל לעבוד. בסופו של דבר, פיטר המזמין את האדריכל, ודרש לקבל בחזרה את כל מה ששילם (27,000 ש"ח). האדריכל סירב להחזיר את הכסף וטען שעבד באופן מקצועי, וכן סירב לשוב אל הבורר הראשון, והמזמין תבע את האדריכל בבית הדין של ארץ חמדה גזית בירושלים.

שאלת האחריות

ככלל, כאשר מופסקת עבודת קבלן ללא הצדקה, מגיע לקבלן תשלום על חלק העבודה שבוצע, כפי חלקו ממכלול העבודה, גם אם עלות ההשלמה על ידי אחר תהיה גבוהה יותר (שו"ע חו"מ שלג, ד). אך אם הפסקת העבודה הייתה מוצדקת, מגיע לו רק תשלום על כמה שנחסך למזמין בזכות עבודת הקבלן, כשיבוא להשלים את העבודה באמצעות אחר (שו"ע חו"מ שלג, ה). אם הפסקת העבודה הייתה מסיבות שאינן תלויות באחד הצדדים אז מגיע לקבלן שכר ראוי על טרחתו החלקית והוצאותיו, בלי קשר לתוצאות (שו"ע חו"מ רסד, ד; שלה, ב).

לאור עקרונות אלה, נחלקו הדעות בבית הדין על היישום במקרה הנדון.

בין הדיינים היו מחלוקות בשתי סוגיות: האחת, האם הפסקת העבודה על ידי המזמין הייתה מוצדקת, והשניה, האם יש תועלת למזמין מעבודת הקבלן החלקית.

הוסכם על כל הדיינים, שדרישת האדריכל לשכר נוסף לא הייתה מוצדקת, לאור פסק הבוררות השני. למרות זאת, שניים מהדיינים סברו שהפיטורים לא היו מוצדקים מסיבות שונות.

לדעת אחד הדיינים, גם התנהלות המזמין לא הייתה תקינה, כפי שהתבטא למשל בפניה החוזרת לבורר, והיא הקשתה על האדריכל לעבוד כראוי, לכן יש לראות את הפסקת עבודתו כנובעת מהיחסים הבעייתיים בין המזמין לקבלן, ולא כנובעת דווקא מצד זה או זה. המשמעות המעשית לדעתו היא שכל צד יישאר במה שהוא מוחזק, ו2,000 ₪ הנמצאים אצל הבורר הראשון יוחזרו למזמין.

לדעת דיין נוסף, טעותו של האדריכל מובנת עקב אי בהירות בפסקי הבורר הראשון, ועל כן לא היה מקום להפסיק את עבודתו, וזכותו לקבל את מלוא שכרו לפי חלקיות העבודה. לפי חישובו, משמעות הדבר שעל האדריכל להחזיר רק 5,000 ₪ מהכספים ששולמו לו (כולל מה שהוחזק בנאמנות אצל הבורר). 

לעומתם, הדיין השלישי סבר שהפיטורים היו מוצדקים. לפיכך, עקרונית היה על האדריכל להשיב את כל הכספים ששולמו, שכן לא נראה שהייתה למזמין תועלת מהעבודה שלא הושלמה. אך מכיוון שמפסקי הבורר הראשון נראה שחלק מהסכומים אינם תלויים בהשלמת העבודה, על האדריכל להחזיר 10,000 ₪  (כולל הסכום הנמצא בנאמנות אצל הבורר). 

בסיכום נפסק על פי רוב הדעות, כדעה האמצעית, שעל האדריכל לשלם סך 5,000 ₪.

לפסק הדין מלא לחצו כאן

פורסם במוסף צדק של מקור ראשון גיליון 928