עיון במשנתו של הרב אליעזר ולדנברג מעלה שהוא תמך בשילוב של מדינת הלכה עם משטר דמוקרטי

מחקר זה מצביע על שלוש גישות בהבנת המושג מדינת התורה. הראשונה (שאותה מייצג ישעיהו ליבוביץ) שוללת את קיומו, שכן ההלכה שהתפתחה בגלות אינה מתאימה למדינה יהודית ריבונית. גישה זו לא התקבלה כלגיטימית על ידי הציבור הדתי (אורתודוקסי), שכן היא טוענת שיש לשנות את התוכן ההלכתי על ידי שימוש בכללים שאינם מקובלים כנכונים הלכתית. הגישה השניה טוענת כי המושג אינו אלא סיסמא בלבד. גישה זו רואה את ההלכה כמחייבת, אך טוענת כי ההלכה אינה מתייחסת למדינה, אלא ליחידים המרכיבים אותה. כך, ההלכה אינה מתייחסת אל הצבא, אך החיילים המרכיבים את הצבא מחויבים לשמור מצוות, כדוגמת שבת וכשרות. הגישה השלישית רואה את התורה כמנחה את כל אורחות חייה של מדינה: את תחומי המדיניות, החוק והמשפט. מבחינה תיאורטית, גישה זו שואפת ללמוד הנחיה תורנית לכל שאלה ציבורית והתנהגות פוליטית. יש לראות בכך שאיפה ליצירת מדינת תורה מן היסוד, כאשר הסוגיות המרכזיות בכל תחום יילמדו מהתורה. מובן, שקשה למצוא בתורה הנחיה תורנית מקפת שכזו. המחקר עוסק בגישה זו, הנותנת משמעות עמוקה למדינת התורה. הסוגיות המרכזיות העולות כתוצאה מהבנה זו של מושג מדינת התורה הן התוכן התורני של מדינת התורה, ומעמדם של חכמי התורה בה.

הרב ישראלי קבע בעקבות הרב קוק שריבונות העם הוא עקרון אוניברסאלי והיא התשתית הבסיסית לכל משטר לגיטימי.

התורה לא נועדה כדי לתת לגיטימציה לעשייה האנושית, אלא להיפך, כדי לאתגר אותה. אשר על כן, גם בתחום המדיני העיון במקורות אינו אמור להפיק רק מתן אישור-בדיעבד לכל מה שממילא קורה, אלא דווקא קריאה לשינוי, במידה והוא נדרש.

האם ישנם עקרונות יהודיים למדיניות חוץ? האם יש מי שטרח לתרגמם לשפת המעשה המדיני-דיפלומטי? באילו מישורים מתנהל המפגש המדיני בין מדינת ישראל לאומות העולם בימינו? מה ההשלכות שיש לכך על גיבוש המדיניות ועל ניהול מערך ההסברה? הרב ד"ר יעקב הרצוג ז"ל היה מן המדינאים המזהירים שקמו למדינת ישראל. במשנתו ובפעולותיו לאורך השנים ניתן לראות שיטה יהודית אותנטית ומעמיקה של הגות מדינית חדשנית ורלוונטית לימינו אלה.

שמחים לפרסם מהדורה שנייה מתוקנת של החוברת של הרב אלישע אבינר שיצאה לאור במקור על ידי רשת צביה בשנת תשנ"ה

החוברת עוסקת בשני נושאים - עקרונות המשטר הדמוקרטי וההגינות השלטונית על פי ההלכה. בחלק הראשון מוצגת המסקנה כי תורת ישראל היא הבסיס למחשבה הדמוקרטית המהותית והיא תובעת מכל ארגון משטרי שהוא, פיתוח של יחסי גומלין ויחסי אמון מתמידים בין הציבור לבין השלטון. בחלק השני דן המחבר בתביעות המוסריות וההלכתיות המוצגות לפני נבחר ציבור, ועל הדרך למאבק בשחיתות שלטונית תוך עמידה על יסודות האתיקה והמוסר. תורת ישראל וההלכה שבכל הדורות יצרו תשתית הלכתית ומוסרית ברורה, תשתית דינאמית ויצרתית, אשר בכוחה להציב נוסחאות ופתרונות לשאלות חברתיות ומוסריות מתחם ההגינות השלטונית והתנהגותם של נבחרי הציבור. תשס"ט, כריכה רכה 104 עמ'.

התמונה המצטיירת מניתוח תפיסתו הפוליטית של המהר"ם עד כה היא של תפיסה כפולה. הקהילה היא שותפות על פי הגדרתה המשפטית הבסיסית בעוד שהגדרתה כקהל קדוש, כהתאגדות קדושה מגדירה רבות מן הפעילויות של הקהילה הלכה למעשה. עבודה זו מבוססת על עבודה לקבלת תואר ד"ר.

עבודה זו בוחנת את הנוהג שאיפשר לפרט למחות כנגד החלטות הקהילה, וכיצד הוא מאפיין את מודל השלטון היהודי בימי הביניים. אחד מהמודלים המרכזים של שלטון שהוצגו בעובדה הוא "מודל הברית" לו שלושה הצלעות: ה' - מלך – עם. אשר יישומו של הרעיון במושגים חוקתיים של שיטת ממשל זה מודל "שלושת הכתרים": "כתר תורה", "כתר מלכות" ו"כתר כהונה". מודל זה נשמר גם בימי הביניים כפי שרואים בדיונים על נוהג המחאה, כאשר הדיון המרכזי הוא בשאלה מהם היחסים שבין ה"כתרים" והיכן רעיון המחאה משתלב במודל זה? בין יתר מסקנותיו הוא שחכמי הדורות יצאו כנגד משתררים על הקהל בין אם היו אלה משתררים שטענו ל"כתר תורה" ובין אם היו אלה משתררים שטענו ל"כתר מלכות".

המחקר הוא עבודת המוסמך (M.A) של הרב ד"ר יצחק רונס בהנחיית הרב ד"ר איתמר ורהפטיג. בעבודה מובא ניתוח של עמדתו ההלכתית של הרב הרצוג ביחס למדינת ישראל, ועיקרי מסקנת המחבר היא שתפישתו הציונית של הרב הרצוג היא שהגאולה תבוא דרך הטבע - כלומר כתוצאה ממעשה אדם. ולכן למדינה ישנו פוטנציאל שיש לפעול למימושו. מאידך, אין כל סיבה להצדיק את המדינה בכל מקרה אם אנו מעצבים את הגאולה בידינו, אלא יש לעצב אותה שתבנה בדרך הראויה. זאת בניגוד לטענה שהוצגה ביחס לאנשי דת אחרים שראו במדינה גאולה משמים ובגללה הם העניקו לגיטמציה דתית לכל המהלכים המדיניים של השלטון.

הרב קוק מחה על ניצול הפועלים במסגרת המהפכה התעשייתית, עד כדי כך שהוא ראה בכך עוול מוסרי שיש בו כדי להצדיק את העבדות. אולם, הרב קוק התנגד לשני הפתרונות העיקריים של מרקס: הוא התנגד למהפכה, וטען שבמקום לשחרר את הפועלים מסבלם היא תשעבד אותם לאדונים חדשים ואכזריים יותר. כמו כן, הוא התנגד לביטול הקניין הפרטי. במקום זה הוא הציע פתרונות אחרים לבעיה.

הספר עוסק במשטר הראוי על פי התורה, בדגש על המוסדות, הסמכויות והערכים המרכזיים. בנוסף, הספר עוסק במעמדה ההלכתי של מדינת ישראל ומוסדותיה. תוכן ותקציר הספר זמינים באתר. הספר יצא לאור בהוצאת מגיד, וניתן לרכוש אותו בחנויות המובחרות, או באתר זה.