כאשר הנתבע מסרב להתדיין בדין תורה (ייקרא לשם הקיצור: סרבן), יתיר בית הדין לתובע לתבוע בבית המשפט של מדינת ישראל, על פי דברי השו"ע שהובאו לעיל. ההיתר מכונה לעיתים "כתב סירוב". במסגרת זו נעסוק בשאלות המעשיות המצויות כיום בהקשר זה, כאשר המאמר מחולק לשני חלקים: א. התנאים להוצאת היתר פניה לערכאות. ב. היקף ההיתר – האם הוא מאפשר לגבות את כל מה שיפסק בבית המשפט.

במקרים רבים מאד נדרש בית הדין להכריע את הדין ללא שהוצגה בפניו ראייה כשרה, דוגמת שני עדים, הודאת בעל דין או שטר. בחלק מהמקרים מוצגות בפני בית הדין ראיות נסיבתיות שונות - האם במקרים כאלה יוכל בית הדין להכריע בשאלות עובדתיות או שמא יהיה עליו להישאר בספק? בחינת המקורות בעניין, מעלה שניתן לחלק את המקורות לכמה סוגים, ובכל סוג ישנן דעות שונות.

אחת הסוגיות הקשות בנושא יישום משפט התורה במדינת ישראל היא שאלת היכולת של בית הדין להכריע במחלוקות הלכתיות. בנייר עמדה זה מוצע מתווה להסמכת בית הדין להכריע במחלוקות וכללים מנחים ליישום סמכות זו. נייר העמדה איננו עוסק בכללי "קים לי", אלא בשאלה כיצד ניתן לאפשר לבית הדין להכריע בין הדעות, וכיצד עליו להכריע במקרים שונים. לדוגמא האם יש לפסוק בדרך שונה לבעלי דין אשכנזים וספרדיים? האם תמיד חובת בית הדין לפסוק לפי רוב דעות? ומי נחשב כרוב דעות? ועוד.

נייר העמדה בוחן את מעמדם ההלכתי של חוגי המגן ושל פסיקת בתי המשפט בדיני עבודה, תוך דגש על שאלת המעמד ההלכתי של הקוגנטיות של זכויות העובד (קרי, שאין תוקף לוויתור על זכויות אלה)

בעולם המורכב בו אנו חיים, כל אדם מסתמך על אנשים רבים, ומחדל שלהם יכול לגרום לאובדן רווחים ברורים. כמו כן, מורכבות זו מקלה להזיק ומגבירה את הפגיעות של הניזק. לאור כל זאת, מוצג נייר עמדה הבוחן את האפשרות לחייב על מניעת רווח על פי ההלכה.

על פי תקנת חכמים, ממון האישה שייך לבעל או משועבד לו תמורת התחייבויות מסוימות של הבעל כלפי האישה. לכן קבעה המשנה שאם אישה הזיקה, אין לה אפשרות לפצות את הניזק. אולם, האישה יכולה לוותר על ההתחייבויות של הבעל ולהשאיר את ממונה בידה. אלא שבפועל נשים אינן עושות הליך רשמי זה. במאמר בחנו האם ניתן לחייב נשים בנזיקין בימינו לאור השינויים הגדולים באורחות החיים, ובכלל זה הגידול המשמעותי בשיעור הנשים העובדות והנוהג לרשום את הנדל"ן ואת חשבונות הבנק כמשותפים לשני בני הזוג.

שאלת חיוב בהוצאות משפט עולה כמעט בכל דין תורה, ונדונה כבר בכמה מסגרות. בתי הדין מתמודדים עם הצורך לתת מענה במצבים בהם אדם גורם בהתנהגות בלתי הגונה הוצאות לבעל דינו, תוך ניסיון לקבוע מדיניות שיטתית ומבוססת בהקשר זה. בהלכה ישנה הבחנה בין הוצאות בית הדין המוטלות על שני הצדדים בשווה, לבין הוצאות התובע, מהן הנתבע בדרך כלל פטור, למעט מקרים חריגים.

בימינו התעוררה שאלת מעמדו של מנהג שנוצר על ידי חוקי מדינת ישראל. זאת, כיון שבאופן תיאורטי ניתן לטעון שהמנהג הוא שכל העסקות נעשות על פי חוקי המדינה. אם כך הוא, מה מקומו של דין תורה? ואם נאמר שאין לקבל מנהג שהוא תוצאה של החוק נמצא שבעלי דין שבאמת גמרו בדעתם להתקשר על דעת חוק זה או אחר – לוקים. נייר העמדה עוסק בשאלות אלה.

פסק הדין עוסק בשאלות: יש לברר האם הוצאת פסק הדין אל הפועל היא באחריות בית הדין, והאם ומתי בית דין רשאי לסמוך על מערכת ההוצל"פ? אם כן, מה היא מידת התאמתו של חוק ההוצאה לפועל לדין תורה? במידה שיתברר שישנן אי התאמות כיצד על בית הדין לממונות לפעול במצב זה?

נייר העמדה עוסק בשאלה לאילו חוקים יש תוקף של "דינא דמלכותא"

מסקנת נייר העמדה היא כי יש מקום להקמת בית דין לערעורים על בתי הדין לממונות, שיוכל לבחון פסקי דין, אולם, בית דין זה לא יוכל לקבוע תקדימים מחייבים עבור בתי הדין. כמו כן, מודגשת החשיבות שבהסכמת בתי הדין להקמת ערכאת ערעור על החלטותיהם, הן מבחינה הלכתית והן מבחינה מעשית. נייר העמדה הוצג בכנס הדיינים הראשון.

הלכה מוזכרת נאמנות של מומחים ("בקיאין") בכמה הקשרים ממוניים ואיסוריים. בהמשך לכך נעזרים בתי הדין לממונות במומחים כדבר שבשגרה. לאור זאת עולות שאלות רבות: מה מעמדו ההלכתי של מומחה, האם בית הדין רשאי לחלוק על עמדתו ובאילו נימוקים? וכן שאלות נוספות. בשאלות אלה עוסק נייר העמדה המצורף שהוכן לקראת כנס דייני בתי הדין לממונות הי"א.

נייר העמדה סוקר את המחלוקת הקיימת בעולם לגבי מהות האישיות המשפטית, ולאחר מכן את המחלוקת בהלכה בסוגיה זו. ההמלצה העיקרית בנייר העמדה היא שיש לראות בחברה לכל הפחות אישיות משפטית למראית עין. הפרסום זמין להורדה באתר. הנייר הוצג בכנס הדיינים ה-12 בתאריך כט' טבת תשע"ז.

החלק הראשון - שנכתב על ידי הרב יואב שטרנברג (כולל ארץ חמדה, ירושלים) עוסק בהשפעת חוקי המדינה על גמירות הדעת, על הבעלות ועל יצירת התחייבויות. השפעה זו אינה תלויה בשאלה אם יש תוקף הלכתי לחוק מעצם היותו חוק, אלא היא נובעת מהשפעת החוק על גמירות דעתם של בני האדם הפעילים בשוק. החלק השני - שנכתב על ידי הרב עדו רכניץ (מכון משפטי ארץ וארגון גזית) עוסק בתוקפם של חוקי המדינה בדיני ממונות מעצם היותם חוק. זאת, על רקע עשרות התייחסויות של פוסקי ההלכה שקבעו כי יש תוקף חוקי לחלק מחוקי המדינה. חלק זה מסתיים בהצעת קריטריונים לבחינת מעמדם ההלכתי של חוקי המדינה, וזאת כבסיס לדיון ואף להחלטה משותפת. להורדה חינם פתחו את הקובץ המצורף

ברבים מאד משטרי הבוררות כתוב במפורש שבית הדין מוסמך "לחייב... בנזקי גרמא", אולם, ניסוח זה אינו מגדיר כללים מנחים לחיוב במקרים אלה. נייר העמדה מציע כללים לחיוב בנזקים עקיפים - גרמא.