מאמר זה עוסק בכללי האסור והמותר בקבלת סיוע מלא-יהודים, הן פרטיים, הן מדיניות והן גופים דתיים. המאמר פורסם בכתב העת אמונת עתיך 125.

גרסה מורחבת של המאמר בעניין זה שפורסם בכתב העת אמונת עתיך

אם ברצונך לתרום את הכיסא לתלמוד תורה ואפילו אם תעזוב את עבודתך שם תשאיר את הכיסא בידי המוסד, מותר לך להשתמש לצורך כך בכספי מעשר, כי תלמוד תורה היא מצווה.

האם מותר להירשם לעמותה כדי לסייע לאדם מסוים להשתלט עליה?

המקל לתרום כספי מעשר לעמותת חסד שאוספת כסף באמצעות 'מכירה סינית' שהיא בעצם הגרלה, יש לו על מה שיסמוך, ובקניית מוצר מעמותה, אם לא היה קונה את המוצר כלל וקונה אותו רק בגלל שרוצה לתת צדקה, מותר, ואם ייתכן שהיה קונה את המוצר והוא מועיל לו - יש להחמיר.

אדם איבד סכום כסף והתייאש, אדם אחר נתן לו כסף במקום הכסף שאבד ולאחר מכן נמצא הכסף. במקרה כזה הכסף שייך למוצא.

למנהל גמ"ח יש אחריות כלפי מפקידים שאמורים לקבל את כספם חזרה, ולכן אם יש כאן אכן פשיעה: חייב לשלם מדיני אדם כפי החלק של כספי הפיקדון. ועל החלק של הכסף המקורי- פטור, אך מדיני שמים חייב לשלם על הכל. אולם אם אין פשיעה - הוא פטור הן מדיני אדם והן מדיני שמים.

לשאלה זו יש היבט משפטי והיבט מוסרי ורגשי. בהיבט המשפטי באופן עקרוני אדם לא יכול לחזור בו מהבטחה שנתן ובמיוחד עם על סמך הבטחה זו הצד השני נקט פעולות. בהיבט הרגשי יש להיזהר מאד כאשר באים ב'תביעות' להורים ויש לשמור על כבודם עד הקצה האחרון