על פי ההלכה לא ניתן להחזיר חפצים לאחר קנייתם ללא סיבה. לעומת זאת החוק (תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), התשע"א-2010) מאפשר כיום להחזיר חפצים לאחר קנייתם, ללא סיבה, תוך 14 יום בתנאים מסוימים. חוק זה מקובל במדינת ישראל וכמעט כולם מקיימים אותו. כעת עולה השאלה האם ניתן לומר שלחוק זה יש תוקף על פי ההלכה, זאת מכוח העובדה שכך נוהגים, ולמנהג יש תוקף בהלכה?

נראה שלפי ההלכה יש להבחין בין מצבים בהם ניתן לומר שנפל פגם בגמירות הדעת של הקונה, כתוצאה מלחץ שיווקי שהופעל עליו בדרכים שונות, או כתוצאה טעות כלשהי (אף שאין בה בכדי להגדיר את העסקה כמקח טעות), לבין מצבים כגון זה המתואר לעיל, בהם גמירות הדעת היא מוחלטת וביטול העסקה נעשה משיקולים ספקולטיביים בלבד. במצבים מהסוג הראשון ניתן לראות את אפשרות ביטול העסקה כ"תקנת הציבור" התקפה על פי ההלכה, אולם במצבים מהסוג השני, נראה שאסור יהיה על פי ההלכה לבטל את העסקה – אלא אם כן נעשה הדבר בהסכמתו המוחלטת של המוכר.

המאמר מתמודד עם טענות כנגד מאובנות המשפט העברי, כנגד היעדר חומר משפטי, וכנגד הטענה כי מגבלות פנימיות של המשפט העברי מונעות את יישומו

דיני הקניין הרגילים של ההלכה אינם מכירים במוניטין כנכס שיש בו ממש, אבל ההלכה עשויה להכיר בתוקפו של המוניטין מכוח מנהג או חוק.

החלק הראשון - שנכתב על ידי הרב יואב שטרנברג (כולל ארץ חמדה, ירושלים) עוסק בהשפעת חוקי המדינה על גמירות הדעת, על הבעלות ועל יצירת התחייבויות. השפעה זו אינה תלויה בשאלה אם יש תוקף הלכתי לחוק מעצם היותו חוק, אלא היא נובעת מהשפעת החוק על גמירות דעתם של בני האדם הפעילים בשוק. החלק השני - שנכתב על ידי הרב עדו רכניץ (מכון משפטי ארץ וארגון גזית) עוסק בתוקפם של חוקי המדינה בדיני ממונות מעצם היותם חוק. זאת, על רקע עשרות התייחסויות של פוסקי ההלכה שקבעו כי יש תוקף חוקי לחלק מחוקי המדינה. חלק זה מסתיים בהצעת קריטריונים לבחינת מעמדם ההלכתי של חוקי המדינה, וזאת כבסיס לדיון ואף להחלטה משותפת. להורדה חינם פתחו את הקובץ המצורף

הספר עוסק בנושאים הלכתיים בדיני ממונות, החל מהמקור התלמודי, שיטות הראשונים ועד לפסיקת השולחן ערוך, ופסיקת בתי הדין למעשה. הספר כולל בתוכו פסקי דין ומאמרים בדיני חושן משפט, וכן תשובות לשאלות אקטואליות בדיני ממונות שהגיעו לדוא"ל של בית הדין בישיבת מצפה יריחו (bdmitzpeyeriho@gmail.com). הספר נכתב ע"י הרב ישועה רטבי, דיין באיגוד בתי דין לממונות במצפה יריחו, וכן בבית דין "ארץ חמדה-גזית" בירושלים

בימינו התעוררה שאלת מעמדו של מנהג שנוצר על ידי חוקי מדינת ישראל. זאת, כיון שבאופן תיאורטי ניתן לטעון שהמנהג הוא שכל העסקות נעשות על פי חוקי המדינה. אם כך הוא, מה מקומו של דין תורה? ואם נאמר שאין לקבל מנהג שהוא תוצאה של החוק נמצא שבעלי דין שבאמת גמרו בדעתם להתקשר על דעת חוק זה או אחר – לוקים. נייר העמדה עוסק בשאלות אלה.

מאמר זה עוסק בחלוקת עלויות של בניית קיר תמך על פי ההלכה, המנהג והחוק. המאמר מתפרסם כאן בפרסום מוקדם, טרם לפרסומו באופן באופן רשמי