ככלל בעל עץ שחדר לביוב של השכן פטור מלשאת בנזק, אך יש לדון האם יש חובה לכרות את העץ, והאם מותר לכתחילה לטעת עץ כזה.

בשכירות ללא חוזה וללא מועד סיום יש להודיע זמן סביר מראש לפני פינוי הדירה. מסתבר שחודש הוא זמן מספיק להודעה מוקדמת וכל המקדים הרי זה משובח.

אין שום היתר לגזול לצורכי מצווה, ואדרבה העובדה שהמעשה נעשה לצורכי מצווה אינו ממעיט מחומרת העבירה אלא אף מגביר אותה, כי נלווה לדברים חילול ה'.

לחברי הקיבוץ שמורה הזכות להחליט את מי לקבל כחבר בקיבוץ שלהם, ולא ניתן באופן עקרוני להתערב בשיקולים שלהם. לכן קשה להפעיל את "דינא דבר מצרא" כגורם המכריח את חברי הקיבוץ לקבל אתכם כחברים בו.

כיוון שמטפלת מוגדרת כעובד (ולא כקבלן) חל עליה חוק המדינה המחייב לשלם לה עבור ימי האבל, חוק שיש לו תוקף הלכתי.

תיקונים בשטח הציבורי של הבניין שאינם תוצאה של שימוש שוטף ודורשים מעשה אומן מוטלים על המשכיר

מותר להלשין למס הכנסה על מעלימי מס אך כיוון שהחוק לא מחייב את זה אין חובה לעשות זאת. ומסתבר שהדבר תלוי ברמת הנזק הנגרמת לציבור מהעלמת המס.

ניתן לעשות היתר עסקה גם לאחר ההלוואה על ידי ביצוע מעשה קניין. אם מראש התכוונו לתת ריבית באיסור אין לגבות את הריבית עד לרגע העסקה (הקניין), אך אם ההלוואה מראש הייתה ללא ריבית ורק רוצים להוסיף את העסקה הדן קל יותר ודינה ככל הלוואה בהיתר עסקה.

שואל חייב לשלם על כל הנזקים אפילו אירעו באונס, אלא אם כן הם התרחשו בעקבות שימוש רגיל בחפץ

האם מי שקונה מוצר והמוכר לא ידע ששווה הרבה יותר צריך להודיעו? ומה הדין אם זה גוי? מצורף תקציר עיקרי דיני אונאה ומקורותיו. אכן על אף ש"גוי אין לו אונאה" יש שפסקו שעדיין מדובר באיסור אך ללא חיוב. ובמקרים רבים יש להחיל אותו באופן מלא על גויים כדי לקדש את ה'.

יש ספק האם חברה בע"מ כמוה כבעליה הגויים או שהיא נפרדת מהם, ועוד יש ספק שמא החברה בבעלות יהודית. לכן למעשה נראה שיש לטבול את הכלים בלא ברכה.

מסתבר שיש לעובד סמכות לוותר ללקוח על סכומים קטנים בלבד כדי לאפשר את השלמת העסקה.

מותר לאדם להתנות עם קבלן שלא יבנה עבור אדם שלישי, כדי להפעיל לחץ על האדם השלישי לשלם את חובו לראשון ככל תנאי שבממון. אולם יש לשים לב שלא מדובר על קניין דברים כיוון שאז התנאי לא יחייב את הקבלן.

אם הדיין שבעל הדין בחר בו חלה- בעל הדין רשאי לחזור בו, ואין הצד השני או הדיינים יכולים להכריח אותו לקבל דיין בניגוד לרצונו. ואם הדיין השלישי או הדיין שנבחר ע"י הצד השני חלה- בעל הדין השני אינו יכול לחזור בו.

אורח במסעדה שבויש על ידי בעל הבית אינו צריך לשלם על המנה שהוגשה לו כיוון שהיה כאן מקח טעות. אעפ"כ, אם אכל את האוכל, נכון לחייבו לשלם תשלומי הנאה שהם שני שליש מעלות המנה שאכל.

למנהל גמ"ח יש אחריות כלפי מפקידים שאמורים לקבל את כספם חזרה, ולכן אם יש כאן אכן פשיעה: חייב לשלם מדיני אדם כפי החלק של כספי הפיקדון. ועל החלק של הכסף המקורי- פטור, אך מדיני שמים חייב לשלם על הכל. אולם אם אין פשיעה - הוא פטור הן מדיני אדם והן מדיני שמים.

במקום שיש חשש הברחת נכסים ולמשכיר אין ספק שהשוכר לא עמד בהתחייבויותיו עפ"י ההסכם, ובנוסף ברור לו שאין ולא יהיו לשוכר טענות נגדיות מכוח ההסכם, הוא יוכל לפנות להוצל"פ לגבות את חובו.

האם מותר לקבל מקונה המאחר בתשלום סכום כסף מעבר למה שסוכם מראש? אם הקונה מציע מרצונו הטוב להוסיף כסף לאחר שאיחר בתשלום - לרוב הדעות מותר לקבל, ובלבד שלא יאמר שהתשלום הנוסף הוא פיצוי עבור המתנת המעות. אולם לכתחילה הדרך הטובה היא להתנות בתחילת העסקה שכל הסכמי המכירה ותנאי הקנסות על פיגור בתשלומים יהיו על פי היתר עסקה

מי שמלין את שכר עובדיו עובר על כמה איסורי תורה ומותר לגבות פיצויים על הלנת שכר בהתאם לחוק הגנת השכר ואין בכך משום איסור ריבית.

אם הקשר בין המוכר לקונה נוצר על ידי המתווך אזי הוא זכאי לשכר. לגבי שיעור השכר - הדבר ייקבע בבית הדין לאחר שמיעת הפרטים.