הנתבע לא צריך לקבל היתר פנייה לערכאות וכאשר תובעים אותו הוא יכול להתגונן כראוי בבית המשפט.

מי שעבד כמתווך והציע לבית הכנסת לקבל תקציב מהמדינה לא זכאי לכך שתמיד בית הכנסת יפעל דרכו.

מותר לעבוד כמתווך דירות אם נזהרים לא לרמות את הלקוחות

מתווך הוא עובד ולכן זכאי למלוא שכרו ואין זכות להפחית משכרו ללא הסכמה.

אין להערים על פלטפורמה שנועדה לתווך בין אנשים ואם הערים עליה חייב לשלם. אולם אם יש חלק בפלטפורמה שהוא חינמי מותר להשתמש בו ואפילו לסגור עסקה בעקבות הפרסום תוך עקיפת הפלטפורמה.

המתווך זכאי לקבל דמי תיווך אם הועילה הצעתו במשהוא לעסקה. במקרה זה הוא יקבל דמי תיווך חלקיים. אבל אם לא הועילה הצעתו הראשונה כלל- אין לו זכות לקבל דמי תיווך.

מתווך שלא חתם על הסכם תיווך יהיה זכאי לתשלום בגין עבודותו. למרות שלפי החוק ישנו צורך ב'דרישת כתב' בית הדין מפרש את החוק פרשנות תכליתית ולא תמיד ידרוש חתימה על הסכם.

זוג ראה דירה דרך שני מתווכים שונים – הראשון מסר מידע שגוי וביטל פגישה, השני נתן פרטים מדויקים והחתים על טופס דיגיטלי. בסופו של דברי בני הזוג פנו לבעל הדירה בעצמם וחתמו עמו חוזה, והמתווכים לא פנו שוב. למרות זאת, לפי ההלכהבני הזוג חייבים ביוזמתם לשלם למתווכים, מאחר שסייעו בהשגת הדירה, וייתכן שהסכום יתחלק ביניהם.

דיני שדכנות דומים בעיקרם לדיני תיווך, אך פרטי החיוב ומועדו תלויים במנהג המקום. אם להצעת השדכן הייתה השפעה כלשהי על יצירת הקשר והשידוך – יש חיוב תשלום (לרוב שליש), ואם לא הייתה כל השפעה – אין חיוב. לכן פנייה עצמאית להצעה קודמת תחייב תשלום רק אם עצם ההיכרות דרך השדכן השפיעה על הבחירה.

המוכר חייב לשלם למתווך כפי שסוכם ביניהם, ובמקרים מסוימים אף יתחייב בפיצוי אם סייע לקונה לעקוף את המתווך בניגוד להסכם בלעדיות. לגבי הקונה, יש מקרים שבהם אינו חייב בדמי תיווך, במיוחד כאשר הגיע למוכר רק דרך פרסום כללי ולא באמצעות קשר ישיר שיצר המתווך. עם זאת, כאשר מקובל לשלם דמי תיווך גם במצב כזה, או כשהמתווך ניסה להסתיר את פרטי העסקה והקונה עקף אותו ביוזמה מיוחדת – הקונה חייב לשלם, והכול תלוי בנסיבות המקרה.