1. פתיחת מעון בבניין מגורים דורשת אישור חריג מהעירייה ובהסכמת השכנים, והדבר משפיע גם על ההלכה. 2. יש פוסקים המתירים פתיחת מוסד חינוכי כחלק מדבר מצוה או כשאין אפשרות מציאותית אחרת, אך לא תמיד זה חל על מעון. 3. לפי החוק יש "תקנון מצוי" שאם לא משנים אותו הוא מחייב. לפיכך מקומות רבים מקבלים על עצמם לא לפתוח מוסדות, והדבר מחייב אותם הלכתית. 4. במקום שבו המנהג הברור הוא לפתוח גנים ומעונות - המנהג גובר; ובמקומות אחרים אין להתיר זאת. 5. לשוכר יש זכויות מול המשכיר ומול השכן המזיק, אך להורי הילדים אין אפשרות לומר שאסור לשלוח את ילדיהם. 6. גם אם מותר לפתוח מעון וגן ניתן לדרוש מהמשכיר לעשות איטום ראוי למניעת כל רעש, ומהגננות לעשות הכל להפחתת הרעש והלכלוך.

כאשר נטיעה פולשת לשטח הציבורי – יש חובה לעקור אותה ללא קשר לנזק שהיא גורמת לשכנים, אלא אם כן יקבל אישור מפורש מהרשות המקומית.

דיירים בבית משותף נחשבים כשותפים וכקהילה, ודמי ועד הבית נחשבים כמס לצרכים שוטפים. דייר שעוזב אינו זכאי לחלקו בכספים שוטפים שהצטברו, אך זכאי לחלקו בכסף שנגבה לצורך הוצאה חריגה כמו שיפוץ עתידי. לכן ההורים זכאים לחלקם היחסי בכסף העודף שנצבר עד למסירת הדירה, ואילו הקונים ישאו בהוצאות השיפוץ.

יש להרחיק כוורות דבורים לפחות 25 מטרים (50 אמה) ממקום יישוב כדי למנוע היזק לשכנים, ובמקום שיש חשש סכנה או הוראות חוק מחמירות יותר – יש להרחיק בהתאם לכך. נחיל דבורים שפרח שייך לבעליו המקוריים כל עוד לא התייאשו ממנו, והמוצא זוכה בו רק לאחר ייאוש הבעלים. במקרה של ספק, ניתן להסתמך על החזקה שהבעלים מתייאשים מנחיל שברח, אלא אם כן ניכר שהם עדיין מחפשים אחריו.

יש ספק האם רעש של מזגן נחשב כרעש חריג שניתן לדרוש את הפסקתו. אם היתה הסכמה של השכן להתקנת המזגן הדבר מצמצם עוד יותר את האפשרות שלו להתנגד.

גזבר ועד בית עשוי להיחשב כשומר שכר, במיוחד כאשר יש לו אפשרות להשתמש בכספים ולהחזירם, או כאשר התפקיד מתחלף בין הדיירים. עם זאת, אם קיבל את התפקיד בהתנדבות ללא הסכמה על תחלופה, יש דעות שאינו נחשב שומר שכר ואף ייתכן שפטור יותר. הפתרון המומלץ הוא להתנות מראש עם הדיירים על רמת האחריות (כשומר חינם או פחות), ובכך לצמצם או להסיר חיובים במקרה של אובדן.

תמצית: אין אדם חייב על נזקי נזילה שאירעו באונס, ללא אשמתו וללא שהייתה לו אפשרות לתקן

אין להשתמש בחצר המשותפת אלא בשימושים שמנהג המקום להשתמש בהם, ולכן אין לזרוק פסולת בחצר המשותפת.

א. דיירי בנין משותף חייבים לשלם מיסי ועד בית, הן לפי דין תורה והן לפי החוק הישראלי המהווה מנהג מדינה. ב. אין זכות לדייר להימנע או להפחית תשלומים על דעת עצמו אא"כ התקבלה החלטה באספת דיירים, גם אם ישנם כשלים מסוימים בתפקוד ועד הבית.

בניין ישן שצינור הביוב שלו התקלקל חובה על כל תושבי הבניין להשתתף בתיקונו גם אם בפועל רק דייר אחד סובל מהקלקול.

השעות בהן יש להימנע מרעש נקבעו לפי חוק ואין איסור לעבוד בשיפוצים בין השעות 1400 ו1600, וכל הדיירים באו לדור במקום זה על דעת כן.

בסביבה עירונית אסור לגדל תרנגולים כאשר הרעש מפריע לשכנים. לעומת זאת, בסביבה כפרית הדבר מקובל ולכן לא ניתן להתנגד לכך.

אין להשאיר עגלות בחדר מדרגות ללא החלטה של אסיפת דיירים שאמרה שמותר לעשות זאת.

כל דיירי הבניין צריכים להשתתף בעלות תיקון קיר חיצוני כיון שהוא שייך לכולם

בנושאים: דין תורה וחוק המדינה, הלוואה וריבית, שכנים, מקח וממקח, שכירות ושמירה, צדקה, ועוד. כריכה קשה, 343 עמודים. תשע"ג (2013)

ככלל בעל עץ שחדר לביוב של השכן פטור מלשאת בנזק, אך יש לדון האם יש חובה לכרות את העץ, והאם מותר לכתחילה לטעת עץ כזה.

במקום בו יש מנהג, האחריות על התיקון מוטלת על העליון. אך יש מחלוקת מהו המנהג כאשר יש שני דיירים בלבד. במקום בו אין מנהג, נחלקו הפוסקים האם העליון חייב לתקן, או יחלקו שווה בשווה.

בימינו המנהג המצוי בהרבה מקומות הוא שהשכן העליון מתקן את כל הנזקים המגיעים מרכושו, ובדיני שכנים, יש למנהג זה תוקף. בנוסף, גם החיים בבתים המשותפים מוסדרים פעמים רבות על פי התקנון המצוי ובסעיף 3 לתקנון חובת התיקון מוטלת על מי שהליקוי ברשותו, קרי, על הדייר העליון. אשר על כן, בימינו בדרך כלל בעל המרפסת (או הקומה העליונה) צריך לשאת בעלויות האיטום של המרפסת.

אם אין תקנון מוסמך, סמכות הדיירים היא רק על פי מה שחוק המקרקעין הקנה להם, ועל כן הם אינם יכולים לשלול את הזכות להשתמש במעלית בצורה סבירה. כדי לשנות את התקנון עליהם לקבל את הסכמת כל הדיירים. ולכן דיירי הבניין אינם יכולים למנוע ממך להשתמש במעלית לצורך העברת דירה, כל עוד אתה מקפיד שהדבר יתבצע בצורה זהירה ועל פי הכללים.

ניתן להגיש תלונה בעירייה על השלכת פסולת בשטח המשותף בבניין מגורים כאשר בו מטרד ואף סכנה. למרות שיתכן שהעירייה תחייב שלא על פי דין תורה, הדבר מותר על פי ההלכה כתקנת הציבור.