יש להרחיק כוורות דבורים לפחות 25 מטרים (50 אמה) ממקום יישוב כדי למנוע היזק לשכנים, ובמקום שיש חשש סכנה או הוראות חוק מחמירות יותר – יש להרחיק בהתאם לכך. נחיל דבורים שפרח שייך לבעליו המקוריים כל עוד לא התייאשו ממנו, והמוצא זוכה בו רק לאחר ייאוש הבעלים. במקרה של ספק, ניתן להסתמך על החזקה שהבעלים מתייאשים מנחיל שברח, אלא אם כן ניכר שהם עדיין מחפשים אחריו.

גזבר ועד בית עשוי להיחשב כשומר שכר, במיוחד כאשר יש לו אפשרות להשתמש בכספים ולהחזירם, או כאשר התפקיד מתחלף בין הדיירים. עם זאת, אם קיבל את התפקיד בהתנדבות ללא הסכמה על תחלופה, יש דעות שאינו נחשב שומר שכר ואף ייתכן שפטור יותר. הפתרון המומלץ הוא להתנות מראש עם הדיירים על רמת האחריות (כשומר חינם או פחות), ובכך לצמצם או להסיר חיובים במקרה של אובדן.

דייר בבית משותף נחשב כחלק מ“בני העיר”, ולכן חייב להשתתף בהוצאות השוטפות, גם אם הוא תלמיד חכם ובעל קשיים כלכליים. מאחר והוא נהנה בפועל מהשירותים (מעלית, תאורה, מים חמים וכו’) – אי־תשלום נחשב גזל, ואין לו פטור מכוח מצבו. ניתן למנוע ממנו שימוש בשירותים עד שישלם, ואף מומלץ להציע חלופות כמו עבודה במקום תשלום או לפנות לדין תורה.

יש להתפשר ולשלם למשפחתון מחצית מהשכר למעט במקרים מיוחדים.

דיירים בבית משותף נחשבים כשותפים וכקהילה, ודמי ועד הבית נחשבים כמס לצרכים שוטפים. דייר שעוזב אינו זכאי לחלקו בכספים שוטפים שהצטברו, אך זכאי לחלקו בכסף שנגבה לצורך הוצאה חריגה כמו שיפוץ עתידי. לכן ההורים זכאים לחלקם היחסי בכסף העודף שנצבר עד למסירת הדירה, ואילו הקונים ישאו בהוצאות השיפוץ.

איסור ריבית ומצוות הלוואה אינם מוגבלים לעניים בלבד, אלא חלים על כל הזקוק להלוואה. עם זאת, בהלוואה על בסיס היתר עיסקא אין קיום מלא של מצוות הלוואה לעני, ולכן ראוי להלוות חלק מהכסף ללא רווח כדי לקיים את המצווה.

נהג נשכר להסעה מברוקלין למונסי, אך לאחר שהמתין כשעה התברר שהעבודה התבטלה מחמת אי־הבנה בזמני הנסיעה. נקבע שיש לשלם לו 40$ עבור ההמתנה, ובנוסף שכר חלקי “כפועל בטל”, מאחר שהמזמין חזר בו שלא באונס. למעשה, יש לשלם כ־75% מהשכר (105$) בניכוי הוצאות שנחסכו, אך אין חיוב על רווחים אחרים שנמנעו.

רוב הפוסקים סבורים ששיק איננו תשלום בפועל אלא התחייבות, ולכן אם השיק אבד ולא נפרע – החוב עדיין קיים. ואולם, בשיק פתוח יש סיכון, שכן מי שקיבל אותו בתמורה רשאי לגבותו גם אם עבר מיד ליד. לכן, כל עוד לא ברור שהשיק הושמד ולא הועבר, אין חובה לשלם מחדש בלי לקבל ערבויות מתאימות שימנעו כפל תשלום.

הסכמים בעל-פה בין שותפים מחייבים על פי דין תורה, ועל האח להחזיר את חלקו בהלוואה ששימשה את העסק כפי שסוכם. מומלץ לנסות להגיע לשלום בית, אך בהיעדר הסכמה יש לתבוע בבית דין כדי לקבל פסק דין מחייב שניתן לאכיפה גם בהוצאה לפועל.

מעיקר הדין אסור להלוות ללא עדים או שטר כדי למנוע מכשול וטעויות, אך במקום שבו בקשת שטר תגרום לעלבון או פגיעה ב"כבוד הבריות", ניתן להסתמך על המקלים. מומלץ להסביר לחבר שהתיעוד נועד לשמר את החברות ולמנע אי-נעימויות עתידיות, ובמידת הצורך להסתפק בכתב יד של הלווה ("אני חייב לך") המהווה תחליף "קל" לשטר.

על השואל להשתתף בעלות בניית התקרה, שכן סגירת המרפסת בחלונות מהווה גילוי דעת על הנאה ישירה מהבנייה של השכן מעליו. חיוב זה מבוסס על דין "נהנה" וסוגיית "סמך לו כותל אחר" (בבא בתרא ד'), אלא אם סוכם במפורש מראש על פטור מתשלום עתידי.

אם המלווה מתכוונת למחול על החוב – אינה חייבת להזכיר ללווה, אך ראוי לומר בפה שמוחלת. אך אם אינה מוחלת אלא מתביישת לבקש – עדיף להזכיר, כדי לאפשר ללווה לפרוע את חובו.

אם לקוח היה שותף להעלמת מע"מ הוא אינו יכול לדרוש קבלה ולא רשאי לדווח על נותן השירות. אך אם עשה כך בתמימות אזי תשלום במזומן למוסך לא פוטר את החיוב בקבלה. יש לדרוש מהמוסך קבלה בכתב, לשמור תיעוד, ולפנות לבית דין תורה או לעו"ד אם הסירוב נמשך.

הפסד שנגרם מהמרת מטבעות בכסף שהופקד בגמ"ח אינו נחשב מעשר כספים, משום שהקרן נשארת בבעלות המפקיד וההפסד הוא שלו. מעשר כספים הוא נתינה בפועל לצדקה, ולא הפסד שנוצר במהלך ניהול הכסף, גם כאשר הכסף היה מופקד בגמ"ח. עם זאת, יש פוסקים המתירים לקזז הפסדים מהרווחים לפני חישוב המעשר הכולל.

כאשר מחבר הספר נפטר לפני יותר מ-70 שנה, הטקסט עצמו נחשב לנחלת הכל ומותר להעתיקו לשימוש אישי. ההיתר חל רק על גוף הטקסט המקורי, אך תוספות של מהדורה מודרנית (פיסוק, הערות, עריכה וכדומה) מוגנות בזכויות יוצרים ואסור להעתיקן ללא רשות. יש לפעול לפי תנאי הספרייה או האתר, לתת קרדיט על ההנגשה, ולציין את שם המחבר.

כאשר יש ספק בלשון שטר, הכלל ההלכתי הוא ש"יד בעל השטר על התחתונה", ולכן מפרשים את הלשון לרעת מי שמבקש להוציא ממון. לכן הביטוי "לכשירחיב" בהלוואה אינו בהכרח התחייבות מידית, ובדרך כלל פירושו נקבע לפי הערכת הדיינים ולפי הנסיבות. עם זאת, אם קיים מנהג ברור בפירוש לשון זו או נוסח השטר והמצב מלמדים אחרת – יש לפרש בהתאם למנהג ולנסיבות המקרה.

מותר לפרסם שמות חייבים לוועד הבית כאשר הדבר נעשה לתועלת, כדי לגרום להם לשלם, ורק לאחר שנעשו ניסיונות גבייה רגילים. עדיף תחילה ליידע את דיירי הבניין באופן ישיר, משום שפרסום בלוח המודעות עלול להיחשף גם לאנשים שאינם קשורים. אם יש חשש שהחוב נובע מקושי אמיתי לשלם – אין לפרסם, ובכל מקרה על הדיירים לשלם תחילה ורק אחר כך לברר טענותיהם.

אין חובה להזכיר שוב לחברה לחייב את כרטיס האשראי לאחר שכבר נתת אפשרות גבייה ואף הודעת להם. ייתכן שנחשב שמחלו על החוב, אך החברה עדיין רשאית לחייב בעתיד ואם יידרש שיתוף פעולה – יש לסייע. הסכום לתשלום הוא המחיר בזמן הקנייה, ואינו משתנה לפי ערך המוצר כיום.

אם הרישומים מסודרים ומדויקים – היעדר רישום נחשב ראיה שלא שולם, ולכן יש לשלם את החוב. אם הרישומים אינם מדויקים והספק לא תבע – פטור בדיני אדם, אך ראוי לשלם כדי לצאת ידי שמים כי יש ספק לגבי התשלום. אם הספק אומר שכבר קיבל, מוחל על החוב או מגיעים לפשרה – אין חיוב בתשלום.

איחור בתשלום הלוואה ללא הסכמה אסור מהתורה.